כמה קשה להיות שמאלני ציוני במדינת ישראל....

אירועי השבועות האחרונים ממחישים לי כמה מאתגרת היא הזהות השמאלנית ציונית בישראל של היום.

אתה יושב ורואה איך מנהיגי המדינה הזאת עושים שטויות. משניאים את ישראל על ארה"ב, מחממים את הגזרה עם עזה, מאפשרים בניה למרות ההקפאה. אתה שומע אותם מתבטאים על כך שירושלים המאוחדת תישאר שלנו לנצח בזמן שהם מתעלמים בצורה בוטה מכל הפלשתינים שכבר גרים שם. אתה שומע את חברי מועצת עיריית ירושלים מדברים על עוד עשרות אלפי יחידות דיור.

אתה צועק. אתה צועק בכל הכוח שלך. פונה לכתבים, הולך להפגנות, מדבר עם כל מי שרק מוכן לשמוע. והם מתעלמים. הם קוראים לך שונא יהודים ובוגד בישראל.

ואז אחרי שעשו את כל הדברים הלא נכונים ואת כל הטעויות הפותחות מלחמה בעולם - זה קורה. המלחמה מתחילה. הטילים נוחתים והאוכלוסייה בסכנה.

ומה יעשה השמאלני הציוני בשעת מלחמה? הוא דואג לאזרחים, הוא לא חושב שמדינת ישראל צריכה למות ולהפסיד במלחמה, הוא רוצה להגן על מדינתו מפני מה שעכשיו הוא איום אמיתי שאין ברירה עכשיו אלא להתגונן ממנו.

וכאן הוא שיא האבסורד. איך אפשר להתמודד עם בעיה אמיתית שמאיימת עלינו, אבל שהבאנו אותה על עצמנו בניגוד לכל פעולה הגיונית? איך אפשר להמשיך ולקחת חלק במאמצי ההגנה על ישראל שצריכים להתקיים כי מישהו שם מאחורה שלא צריך אותנו כשאין מלחמה, זורע את המלחמות האלה ומעודד אותן? איזה חוסר הגיון מהווה את חייו של השמאלני הישראלי המצוי - שרוצה שלום אבל רואה איך יוצרים לו מלחמה ואז מגייסים אותו אליה?